מדע הלמידה דרך העיניים של נשות ואנשי החינוך

מה יכולה להיות ההשפעה של מדעי הלמידה על למידה והוראה בשטח? מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? איפה החסמים? ומה אנחנו יכולות ויכולים לעשות?

פרופ' ג'ון האטי (Hattie) הוא אחד מהחלוצים של יצירת חיבורים בין מחקר מדעי ויישום בחינוך והוראה. ספרו פורץ הדרך "Visible Learning" הוא מהראשונים שהנגישו מידע מחקרי מבוסס לעוסקים בהוראה כבר לפני למעלה מעשור (2012). מאז התחום התקדם משמעותית, ועדיין הקשרים אינם הדוקים מספיק והיישום עוד לא משפיע באופן שהיינו רוצות ומצפים.

פרופ' האטי חוזר אלינו כדי לבדוק את שאלת הפער בין הפוטנציאל והיישום, ובמאמר ביקורתי ורפלקטיבי שהתפרסם השנה (2023) הוא מנתח את התשובה לשאלה הזאת – בוחן את הפוטנציאל ואת החסמים, תוך שהוא שם דגש על נקודת המבט של נשות ואנשי החינוך. 

המאמר פורסם לאחרונה בקובץ מאמרים מרשים מאוד (ספר) שעוסק כולו בהיבטי יישום של מדעי הלמידה בהוראה באקדמיה, והוא  זמין להורדה כאן (המאמר בעמ' 44-60). 

לפניכם תקציר המסרים בעברית (עם התאמות ותוספות) ובסופו התייחסות מנקודת מבט אישית להשלכות לחיבור בין הקהילות הפעילות בישראל.

איך אפשר לעשות חינוך  טוב יותר? ומה מונע מאיתנו?

הטענה הבסיסית של האטי ועמיתו היא שחיבור עמוק בין ממצאי המחקר במדעי הלמידה ובין הצרכנים הכי חשובים שלו – המורות והמורים, אינו קורה באופן שמאפשר את התרגום מהתיאוריה לפרקטיקה ובחזרה, ואת מימוש הפוטנציאל הגדול הגלום בו. הדיון מתמקד בשלוש השאלות הבאות:

• איך מדעי הלמידה יכולים לתרום לנשות ואנשי חינוך?

• מדוע ההבטחה לא מתגשמת במלואה? מהם החסמים המרכזיים?

• איך אפשר להדק את הקשר בין התחומים באופן שתהיה לו השפעה מיטיבה?

1. למידה הוראה וחינוך –  איך מדע הלמידה יכול לתרום לנשות ואנשי חינוך?

מדעי הלמידה הוא שם כולל למספר גישות מחקר המנסות לפענח, בכלים מדעיים, את הגורמים ללמידה, תוצאותיה ואת התופעות הקשורות בה והמשפיעות עליה. התחום מאגד חוקרות וחוקרים בתחומי הפסיכולוגיה התנהגותית והקוגניטיבית, מדעי המוח והחינוך ונקרא לפעמים גם בשם – Mind Brain and Education. ככזה, זהו תחום מבטיח מאוד שגם מתקדם ומתפתח בקצב מרשים בעשורים האחרונים. 

נשות ואנשי ההוראה, בכל הרמות והקשרי הלמידה, עוסקים יום יום בהבניית תהליכי למידה טובים ויעילים- בהרחבה ועיצוב עולמם של  הלומדות והלומדים בתחומי ידע, מיומנויות וערכים. בשנים האחרונות מושם דגש על מיקוד בלומדות ובלומדים, בחוויה והתהליך הלמידה שלהם. זאת מתוך הבנה שכדי ללמד חיוני להבין כיצד א/נשים לומדים. המיקוד הזה רק מדגיש את הצורך ביצירת החיבורים ואת העובדה שא/נשי החינוך הם הצרכנים הראשונים של מחקר בתחומי מדעי הלמידה. 

חשוב להגיד שמדובר בתחום מחקר רחב, שמכיל מגוון רחב של תובנות. חלקן רלוונטי וכבר מיושם בכיתות, בחלק מהמקרים יש מחקרים שמתבצעים  בכיתות לימוד, ובמקרים אחרים אין עדיין יישום בכיתות הלימוד, אבל הפוטנציאל הגלום בהם משמעותי. על כן ברור שחלק מהעניין הוא גם לבחור את הנושאים המתאימים לשיח. 

עוד נקודה מהותית היא שמדעי הלמידה לא נועדו לספק תשובות חד משמעיות, "מתכונים" או "הוראות הפעלה". היתרון שלהם הוא בהארה של מנגנונים ותהליכים בבסיס למידה מכל הסוגים, שיכולים לעזור לאנשי ונשות הוראה בכל הרמות (כיתה, בית ספר, מחוז וכו') לקבל החלטות מושכלות בתוך ההקשרים המקצועיים שלהם.  

נשאלת השאלה, איך זה שמורות ומורים אינם מתמקצעים בתחום כה מבטיח? ואיך זה הוא לא מהווה חלק אינטגרלי מתוכניות הכשרה והפיתוח המקצועי ברחבי העולם וגם אצלנו בישראל? לא פחות חשוב לשאול: איך זה שקהילת המחקר לא טורחת מספיק כדי להנגיש את עבור הצרכנים הצרכניות הכי חשובים שלהן את הידע?  איך זה שהם לא מצליחים ליישם את כל ממצאי המחקר החשובים בעצמם, ולהעביר הלאה את גוף הידע החשוב הזה בצורה אפקטיבית?

 2. מדוע ההבטחה אינה מתגשמת?

נפתח בשאלת החסמים, מה מונע ממורות ומורים ומא/נשי ההכשרה והפיתוח המקצועי בתחומי ההוראה, לעשות כבר היום שימוש בידע הקיים שיש לו פוטנציאל לשפר את עבודת השדה? יש סיבות מגוונות לכך. המאמר מציע רשימה ארוכה של סיבות אפשריות המאורגנות בטבלה בחלוקה לארבע קטגוריות מרכזיות:

1. אמונות אישיות לגבי הרלוונטיות של המחקר לשדה ההוראה. 
2. פערים בידע ובמיומנויות הקשורים לצריכת התוכן, עיבודו וישומו.
3. פערים הקשורים ליכולת ליישם תובנות באופן מערכתי. 
4. ביקורת לגבי איכות המחקרים ויכולות ההכללה מתוך ממצאיהם.

בשאלון שבקישור הזה – מתורגמות לעברית כל הסיבות שמופיעות בטבלה המקורית – אתן מוזמנות/ים להתרשם ממגוון הסעיפים ואף לסמן בשאלון האם הם מייצגים תחושות, אמונות והערכות שאתן/ם מזדהים איתן. הכרות עם החסמים המרכזיים שלכן/ם תאפשר לנו לקדם את שיתוף הפעולה בין התחומים אצלנו – בישראל ובעברית.

חינוך ולמידה?

כמובן שכל החסמים לעיל משמעותיים, וחיבור אמיתי לא יתרחש בהעדר אמונה, מוטיבציה, גישה ויכולת ללמוד את התכנים, לפרש וליישם אותם.הכותבים מציינים במיוחד פער שלדעתם משפיע באופן מיוחד והוא התחושה של מחנכות ומחנכים רבים שחינוך הוא לא רק למידה, ושעיסוק יתר בתהליכי למידה איננו מוצדק משום שחינוך הוא עולם גדול ורחב הרבה יותר.

חשוב להבהיר שחינוך הוא אכן מושג רחב מאוד שמכיל בתוכו ידע, ערכים, יכולות, התנהגויות הרגלים והוא מונע מתפיסות מבט חברתית, תרבותית ואידאולוגית (הרפז, 2021). למידה היא גם מושג רחב הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב ביומיום והיא למעשה מכלול התהליכים שגורמים לשנות את ההתנהגות שלנו על בסיס החוויות שלנו, והיא משפיעה על כל תחומי החיים השינוי בידע במיומנויות, ביכולות ובהרגלים – משפיע על התפיסות שלנו ועל הדרך שבה אנחנו פועלים ופועלות בעולם. חינוך ולמידה הם לא אותו הדבר, אבל הם עולמות משיקים שמתרחשים במקביל, ויכולים לתרום רבות זה לזה. 

נוסיף למשוואה גם את המושג הוראה – ההוראה היא סך הידע, המיומנויות והערכים שמשמשות אנשי/נשות מקצוע לצורך עיצוב ההתנהגות ותפיסות, היא מושפעת ממטרות החינוך בכל התחומים, והיא מחפשת להבנות עם ועבור לומדות ולומדים מסלול למידה נכון, יעיל, מוצלח. משימה לא פשוטה נוכח המטרות הגדולות והאתגרים בדרך. מדובר בשלושה מושגים שונים אך משיקים. השורה התחתונה היא שלמידה היא המכניזם שבאמצעותה אנחנו מחנכים, והוראה היא סט הכלים שמאפשר לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.  לכן, הכרות עם היכולות, המגבלות, ההטיות של תהליכי הלמידה האנושיים היא אבן דרך בהשגת המטרות החינוכיות. 

3.  אז מה אפשר לעשות כדי לחזק את היכולת של מדעי הלמידה להשפיע לטובה על עשייה חינוכית?

גם אם אנשי החינוך יתגברו מהצד שלהם על כל החסמים, זה לא יביא את הבשורה. נדרשים פה צעדים אקטיביים מצד כל המערכות המעורבות, ובכללן קהילות המחקר והעוסקים בפיתוח והטמעה של תוכניות פיתוח מקצועי, אנחנו צריכים:

1. מגוון תוכניות הכשרה ופיתוח מקצועי המתבססות על עדויות מחקר איכותיות.
2. סקירות מחקר זמינות, ידידותיות לקהל היעד, שנכתבו על ידי מקורות מוסמכים ובעלי תו איכות.
3. מדיניות שתעודד אימוץ אימוץ פרקטיקות מבוססות מחקר באמצעות תמריצים מתאימים.
4. מנגנון הנגשה של מצאי המחקר הרלוונטיים ויצירת ותקשורת יעילה עימם (ולא הצנחה שלהם מלמעלה).  

למרבה השמחה אנחנו רואים התקדמות גדולה בהיבטים הללו והתפתחויות בשטח שניתן למנות אותן:

1. סקירות מחקר מדעיות מונגשות יש היום מגוון סקירות שעודות את החיבורים בין מחקר ובין יישום בכיתה (זו דוגמה אחת מתוך אתר הארגון האמריקאי Deans for Impact). 
2. ספרים שמסכמים ממצאי מחקר ומתרגמים אותם לפרקטיקה חינוכית: , מה שהחל עם החלוצים לפני עשור קורה עכשיו יותר ויותר. בעולם אנחנו רואים הרבה ספרים שעושים עבודת גישור נהדרת (הנה דוגמה נהדרת לספר מומלץ באתר ההוצאה John Catt אשר מתמחה בספרים מהסוג הזה).
3. ארגונים ואתרים שמציעים פתרונות חדשניים וסקירות עדכניות בנושאים רלוונטיים – לאורך העשור האחרון קמו להם שורה של ארגונים ברחבי העולם אשר שמים להם למטרה לתרגם באופן אפקטיבי ממצאי מחקר עד לרמת היישום, פרופ' ג'ון האטי היה בין החלוצים בספרו המוכר "visible learning" ולפניכם טבלה המפרטת ארגונים נוספים – ואת הקישורים לאתרים שלהם.

(הטבלה המובאת חלקית, הטבלה המלאה במאמר | מסמך PDF עם קישורים פעילים מצורף בתחתית העמוד):

בנוסף, כדאי לציין שבמדינות שונות מאמצים יותר ויותר גופים רשמיים את התכנים של מדעי הלמידה אל תוך תוכניות ההכשרה והפיתוח המקצועי. ראו למשל את  הסטנדרטים אשר מיושמים באנגליה בתוכנית ההכשרה להוראה (Initial teacher training) ובתוכנית הליווי למורות/ים בתחילת דרכם (Early career framework). עקרונות אלו כבר מיושמים באופן גורף ברחבי הממלכה בתוכניות ההכשרה והפיתוח המקצועי.

 איך מרחיבים את ההשפעה?

הפוטנציאל קיים, והוא אפילו מתחיל לקרום עור וגידים. האתגר האמיתי הוא להביא להשפעה רחבה ועמוקה. איך נדע שזה קןרה? פרופ' האטי ועמיתו מזהירים מפני יישום מהיר ושטחי המלווה במדדי הצלחה שטחיים גם כן שיכולים להביא עמם הטיות מערכתיות (כפי שקרה ברפורמות קודמות). הם מדגישים שרפורמה תקרה רק אם יהיה יישום עמוק בכל הרמות (כולל תוכיות לימוד ופיתוח מקצועי) ושתהיה גם הערכה איכותית של ההשפעה על איכות הלמידה וההוראה. זה יכול לקרות למשל באמצעות שותפויות בין בתי ספר ומוסדות מחקר שיהיו ארוכות טווח (ולא פר-פרוייקט) ויכללו רשת רחבה (ולא רק אינדיבידואלים, מורה וחוקרת,  המשתפות פעולה), יקבלו את התקציבים המתאימים ויושתתו על תקשורת פתוחה ומאורגנת לקידום ולליווי של תהליכי תרגום, הטמעה והערכה מסודרים. באנגליה ובאוסטרליה יש כבר דוגמאות לשיפור משמעותי בתפיסות של מורות/ים לגבי אימוץ ויישום של מחקר בעקבות  תהליכי עומק כאלו. הם משרטטים את האתגרים המרכזיים:

אתגר 1: יצירת תשתית לתקשורת, ארגון והערכה של מדעי הלמידה

אחד הדברים שחסרים למדע הלמידה היא מסגרת קוהרנטית שתאסוף את כל העקרונות החשובים ומושגי המפתח ותארגן אותם ותהווה בסיס לשיח, לתקשורת, ליישום ולהערכה. מסגרת כזאת יכולה להיות בסיס להוראה ולהטמעה של התכנים למשל בהכשרת מורים במוסדות המכשירים ובתהליכי פיתוח מקצועי. כמו כן יכולה להוות מפת דרכים למערכות שירצו לאמץ את הרעיונות וליישם אותם. חשוב שכל מסגרת כזאת, תענה בעצמה על העקרונות של מדעי הלמידה – ותאפשר למידה טובה ויעילה. המשמעות היא מיקוד בתהליכי תרגום ויישום של הממצאים הקיימים והמשכנעים שבידינו, ולא רק איסוף אינסופי של ממצאי מחקר נוספים. מורות ומורים צריכים ורוצים לקבל תשובות לגבי הדרכים שבהם האסטרטגיות מבוססות-מחקר פועלות בכיתות הלימוד, כשהן משולבות במגוון גורמים משפיעים אחרים. חשוב לזכור שלמורות/ים מתמודדים עם אתגרים רבים נוספים מלבד אסטרטגיות למידה שלרוב מגיעות קודם: בניית אמון, בטיחות, רווחה נפשית וגופנית, הצבת ציפיות, תכנון, אימוץ טכנולוגיה.

באותו הזמן, מסגרת קוהרנטית כזאת תאפשר גם לחוקרים בתחומי מדעי הלמידה להעריך את הערך ואת מידת ההשפעה שלהם על השדה החינוכי, וכך לסנכרן, לעדכן  ולשפר את המחקר ומטרותיו.

אתגר 2: לראות את המחקר דרך עיני המורות והמורים

הגישה שמובילה את הספר ואת הפרויקט " visible learning" של האטי מעמידה את הלומדות והלומדים במרכז ומעודדת את המורות והמורים לראות את התהליך דרך עיניהם. בדיוק באותו אופן, חוקרות וחוקרים במדעי הלמידה יוכלו לשפר את הנגישות והאימוץ של העדויות שהם מייצרים, אם ידעו הם אם יעשו מאמץ לראות את המחקר מבעד לעיניהן של המורות והמורים.  ואף יותר מכך, העדויות ממדעי הלמידה מכילות ידע רוב אודות דרכי הנגשה, הקניה ותרגול – התהליכים האלו צריכים להנחות את הפרקטיקה ולהוות מודל להוראה וללמידה. 

יש הרבה דיון אודות מיתוסים לגבי המוח ולגבי הלמידה עם נטייה להשתמש בהם כדי להדגיש את הפער בין עולמות המחקר והעשייה החינוכית. במקום להשתמש בהם כקוריוז וככותרת מושכת לכתבות פופולריות – עלינו להבין את הסיבות להיווצרותם ולטפל בשורש הבעיה – תרגום הידע הקיים, והנגשתו לקהלי היעד (העוסקות והעוסקים בהוראה באשר הם) בצורה יעילה, מסודרת, מותאמת לרוח התקופה ולניסיון המקצועי שלהם,  ובדרכים שממחישות ומדגימות את התרומה של העדויות המחקריות, הלכה למעשה.

הפתרון כאן אינו פשוט כמו שאולי נוטים לחשוב:  "אם רק מורים ידעו יותר על המוח, הפרקטיקה שלהם תשתפר".

הטענה הזאת, יחד עם האדרת הפערים (באמצעות מאמרים מהסוג הנ"ל) בעייתית משום ש:

1. הם אלו אשר עלולים ליצור את הסלידה של מורות ומורים מהתחומים המחקריים 
2. יש פה הנחה סמויה שהעברת ידע לבדה מספיקה (בעוד שהמחקרים מעידים שזה ממש לא כך)
3. היא ממחישה את התפיסות השגויות של החוקרות/ים עצמם, ואת חוסר המודעות שלהם לצרכים של המורים ולדרכים שבהם הם יכולים להיות רלוונטיים. 

מה חוקרות וחוקרים במדעי הלמידה צריכים ויכולות לעשות?

חוקרות/ים במדעי הלמידה צריכים ללמוד את הצרכים של המורים והמורות, להקשיב להם, ללמוד מהם, לשמוע מהם אילו סוגים של עדויות מחקריות הם צריכים ורוצות, תהליך התרגום צריך להתבצע עם המורים, עבורם ועל-ידם. עלינו להבין מהם הגורמים המאפשרים ומהם הגורמים החוסמים, מהם הסיבות האפשריות לישום שגוי ואיך ניגשים אליהם .

יש אפילו דיון לגבי המושג שבו ראוי להשתמש לתחום הזה, תרגום (חד כיווני) או אולי שינוע (שנעשה בשיתוף פעולה), ואנו אף מציעים שהמורות והמורים הם אלו שיודעים הכי טוב איך הידע הזה יכול לשמש אותם. לסיכום, נראה שלקהילת המחקר יש אחריות בהנעת הידע שהם צברו וצוברים אל המורים, ושבלי תרומתם הפעילה יותר , התחום לא יממש את הפוטנציאל הגלום בו.

אם אנחנו רוצים לראות שינויים בתחום החינוך כמו אלו שהתרחשו בתחומי הרפואה, החקלאות והטכנולוגיה, כשאלו עברו להסתמך על מדע, ועל עדויות מחקריות, במקום על אמונות מסורתיות או מדע-מדומה (pseudo-science), כדאי לנו לזכור את דבריו של הפילוסוף קון (Kuhn) שהזכיר לנו עד כמה חשוב לחקור את המבנה הקהילתי והחברתי של המדע. (Structure of scientific revolutions, 1970), הקהילה המדעית צריכה לצרף את המורים לשיח: אם מורות יישארו בשולי השיח המדעי, המדעניות יישארו בשולי השיח החינוכי. אנחנו יכולות ויכולים לחולל מהפכה, היא החלה, השאלה אם נדע לנצל את הרגע, ולעשות את הדברים הנכונים במערכות שלנו. 

נקודת מבט אישית ומקומית – איך לגשר, לשנע וליישם את מדע הלמידה בישראל?

המאמר מדגיש את החשיבות של הטמעת מדעי הלמידה בתהליכי ההכשרה והפתוח המקצועי בהוראה ואת הפוטנציאל הגלום בחיבור הזה. הם מתארים תהליך שכבר החל ומסמנים את החסמים ואת ההזדמנויות. בהתייחסות לחסמים יש דגש על שתי קהילות:

1. החסמים של א/נשי ההוראה לאמץ תובנות קיימות.

2. חוסר ההכרה של א/נשי המחקר בתפקידם החשוב במאמצי התיווך. 

בסייפא של המאמר מודגשת חשיבות הקהילה שתווצר, אני רוצה להציע שכדי שזה יקרה יש תפקיד מהותי למי שיעמדו בתווך, דהיינו למגשרים מקצועיים, לנשות מקצוע שייקחו על עצמן להיות המנגנון שיעסוק בבחירה, עיבוד, שינוע ותקשור של ידע באופן דו כיווני. נדרש כאן גורם מקצועי שלישי עם סט כישורים ייעודי, שיהווה את המצע ואת המצת של הקהילה שאנחנו חוזים. חשוב לזכור שחוקרות הן חוקרות וזה תפקידן ולכך הוכשרו, מורות הן מורות, וזה תפקידן ולכך הוכשרו. כל אחת מתמקצעת במיומנויות העיקריות במקצוע שלה,  ולכן קשה לצפות שבאופן גורף כל המורים ידעו לקרוא ולתרגם מחקר וכל החוקרות ידעו לבחור, ללמד, ולשנע תובנות מחקריות באפקטיביות. 

הגורם המקצועי השלישי הזה קיים, אלו הם נשות אנשי הפיתוח המקצועי בהוראה והקידום המצוינות בהוראה אקדמיית. הם צריכים ויכולות להתמקד ביצירת החיבורים המעשיים. אם יש הסכמה לגבי החשיבות של מעשה הגישור, הרי שיש צורך בהגדרת המטרות והתמקצעות בישום, וזאת על ידי נשות מקצועי בעלות רקע והיכרות קרובים עם שני העולמות. מניסיוני האישי, וממעקב קרוב אחרי אנשי מקצוע שעוסקים בכך בעולם אני מאמינה שפה טמון הזרע להצלחה, וראו לעיל (בטבלה) את הארגונים אשר שמו להם למטרה מקצועית לייצר ערך מעשי מהחיבורים הללו. 

כאמור, גם בישראל קיימים א/נשי מקצוע אשר עוסקים בחיבורים בין  מחקר והוראה הן בהכשרה להוראה והן באקדמיה, אך עיסוקם אינו תמיד מוגדר באופן מיטבי ועדיין לא מקבל גיבו מערכתי. הגדרת יעדים שמתמקדים בחיבור בין מדעי הלמידה ללמידה והוראה היא הזרע, שיוכל להצמיח פירות של עשיה בקידום שיתוף פעולה ויישום בהוראה, בלמידה ובמחקר. לנו בישראל יש יתרונות וחסרונות ייחודיים, שכדאי לדעת איך לנטרל או לנצל לצורך התאמה מיטבית: 

• החיסרון המרכזי הוא פער השפה, גם אם רוב א/נשי המקצוע שולטים באנגלית הרי שהשפה עדיין מהווה מחסום הן ביכולת לצרוך ידע וחומרים קיימים בקהילות משיקות בעולם (רובו המכריע באנגלית) וכן היכולת לקחת חלק פעיל בתקשורת המילולית, בע"פ ובכתב, הקיימת בקהילות הללו באופן פורמלי, ואולי חשוב יותר – בלתי פורמלי (רשתות חברתיות, בלוגים, מפגשי קהילה ועוד). מדובר במכשול שקהילת גישור צריכה ויכולה לסייע להתגבר עליו, למשל על ידי תרגום חומרים ויצירת הזדמנות לתקשורת בין הקהילות.
• היתרון המובהק של החברה בישראל הוא רוח היזמות, הנכונות ליצירה של קהילות חיבורים, היכולת המוכחת של קהילות כאלו לעבוד יחד,  וכן התשתית שכבר קיימת לעבודה פוריה של מורות, מורים, חוקרות וחוקרים בשיתוף פעולה. כל אלו הם כר פורה להמשך עשיה ממוקדת.

בהנתן אלו, ועל בסיס כל מה שכבר ידוע בעולם, יש ביכולתנו לחזק את החינוך בישראל באמצעות שינוי שמתחיל במאפייני העומק של תהליכי למידה אנושית ומצמיח מהם תהליכים משמעותיים, מערכתיים ואפקטיביים מבוססי מחקר ומכווני למידה והוראה. לא עוד רפורמות שמטפלות בגורמים "במעלה הזרם", אלא עבודת עמוק שמתחילה מהשורש ומצמיחה ענפים של תוצאות

נכתב על ידי ד"ר אפרת פירסט, ערוץ המו"פ לטכנולוגיה וחדשנות, מכון מופ"ת